עבור מי שנמצא שעות באולפן כדי ללמוד ולהבין איך להביא תוצאה טובה, המצב בו משהו נשמע טוב באולפן לעומת איך שזה נשמע במקומות אחרים, בהם נגלה שזה רחוק מכפי שדמיינו ושמענו באולפן הוא מאבק מוכר. למרות שזה נשמע טוב באולפן, זה לא מתפרש כך במערכות סטריאו אחרות. זה נובע בד״כ משימוש ברמקולים שאינם מתאימים, הצבה מוטעית ומיקום שגוי שלהם.

חלק חשוב בתהליך ההקלטות הוא ההאזנה למה שהקלטנו. נכון שניתן לעשות זאת גם עם הרמקולים המובנים של המחשב או כל רמקול זמין בסביבה, אמנם זה פחות מומלץ. ניתן לעשות זאת עם אוזניות, אך גם זה פחות מומלץ. בשלב המיקס אנו רוצים לדעת כיצד מתפזר הסאונד בחדר, ואת זה קשה לחזות בעבודה עם אוזניות, מה גם שבעבודה ממושכת עם אוזניות מכבידה על האוזניים ויש נטייה להתעייף מהר יותר – לשם כך יש מוניטורים שמספקים את כל התדרים באופן יציב וברור יותר. עבודה עם מוניטורים תספק תמונה ברורה יותר לגבי מה באמת מתרחש אצלנו במוסיקה.

קרוב-רחוק

אז החלטנו להביא מוניטורים, מה עכשיו ?

הדבר הראשון שנשאל הוא מה גודל החדר. ישנם מוניטורים near-field אשר מתאימים להאזנה ממרחק קצר. אלה הם המוניטורים השכיחים ביותר עבור החדר באולפן הביתי שלכם ויש את far-field אשר נועדו לייצר סאונד למרחק ארוך ומתאימים לחדרים גדולים בהם שדה השמיעה גדול יותר.  גודלם של מוניטורים מסוג near-field קומפקטי, על כן ניתן לשים אותם על גבי משטחים מבודדים ולהניח על שולחן העבודה או על גבי סטנדים מתאימים. אם מדובר בחדר גדול יחסית שבו יהיו המוניטורים רחוקים, יש לשקול מוניטורים גדולים יותר, mid-field או far-field ואז כבר נצטרך לטפל בחדר עם אקוסטיקה כדי להפחית את החזר התדרים בחדר. בכל אופן בד״כ ניתן למצוא באולפנים את שני סוגי המוניטורים למטרת רפרנס – שזו השוואה כיצד ישמע העניין בכל סט מוניטורים. על כן תמיד מומלץ לשמוע במגוון מערכות סטריאו ולהשוות לאיך זה נשמע אצלנו באולפן.

אקטיבי או פסיבי

מוניטורים מתחלקים ל-2 קבוצות :

• אקטיביים

מוניטור אקטיבי כולל בתוכו מגבר וכל מה שצריך הוא לחבר אותו לחשמל (וכדאי לשים לב לפני לבדוק שהוא מותאם למתח החשמלי שנמצא בשקע באיזור בו נימצא)

• פסיביים

מוניטור פסיבי דורש חיבור למגבר חיצוני. שימוש במגבר חיצוני מאפשר בחירה באיכות המגבר, למעשה ברכיבי המגבר אשר אחראיים על איכות הסיגנל שנקבל, עניין שעלול לסרבל ולייקר את הסיפור

גודל הדרייבר

רוב המוניטרים האולפניים כוללים 2 דרייברים, וופר לתדרים הנמוכים וטוויטר לגבוהים. ישנם גם כאלה עם דרייבר נוסף עבור תדרי mid. גודל המוניטור ניקבע עפ״י גודל הוופר. 5, 7 ו-8 אינץ׳ הם הגדלים הפופולריים עבור האולפן הביתי. יש להבין שוופר גדול יותר יכול להוציא טווח גדול יותר של תדרים ולא בהכרח יותר כוח.

הכוח של המוניטורים נמדד ב-watts, כלומר יותר watts משמע יותר כוח ויותר כוח יתבטא בעוצמת ווליום גבוהה יותר.

יש לציין כי מוניטורים פסיביים יהיו ללא מגבר לעומת מוניטורים אקטיביים אשר יהיו עם המגבר הפנימי שלהם.

סאב: עם או בלי ?

כפי שנאמר לעיל, טווח התדרים תלוי באופן ישיר בגודל הדרייבר. בד״כ דרייבר גדול יותר יגיב בצורה מדויקת יותר וטווח התדרים יהיה רחב יותר. בסופו של דבר צריך לשמוע ולהבין האם יש מספיק תדרים נמוכים כמו שאנחנו מכירים במוסיקה שהיא רפרנס עבורנו ובהתאם לטעם האישי. אם חסר נמוכים בחדר, כדאי להוסיף סאב ש״יעזור למלא את הבור״. אמנם סאב טוב יהיה יקר ובאולפן לא מטופל אקוסטית, סיכוי טוב שזה יחמיר את המיקס, אבל רמקול רגיל אינו יכול לייצר את התדרים הנמוכים שסאב מוציא.

אם הלכת על זה, כדאי שהסאב לא תמיד יהיה פתוח. מומלץ להשתמש בו כרפרנס לאיך ישמעו הדברים איתו ובלעדיו. ככה נוכל לשמוע מה תפקידם של תדרים אלו וכיצד ישמעו הדברים איתם ובלעדיהם ולפי זה נוכל לדייק בתוצאה.

כיצד למקם את המוניטורים?

לפני שנמקם את המוניטורים מומלץ  לבחור משטח בידוד כלשהו שיבודד את המוניטורים כך שלא יגרמו לתזוזה של השולחן או הסטנד שבחרנו לשים אותם עליו, מה שיכול לגרום לרשרושים מיותרים בשדה השמיעה שלנו. מוניטורים near-field צריכים להיות במרחק של בין 1-1.5 מטרים מעמדת השמיעה, כשהטוויטרים יהיו בגובה האוזניים. המרחק בין המוניטורים ובין  עמדת השמיעה צריך להיות שווה כשהם פונים בזווית של בערך 60 מעלות כך שיווצר משולש שווה צלעות עם הראש שלנו.

את המרחק בין וופר אחד לשני ניתן למדוד עם מטר או כבל באורך מתאים, כנ״ל לגבי המרחק בין הוופר לראש. המדידה תעזור להבטיח שהמוניטורים בזווית ובמרחק המתאים מהראש שלנו.